החלטה
בקשה לביטול היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום מיום 21.11.07, היא הבקשה שלפני.
לחלופין הונחה לפני גם בקשה לעיכוב ההליכים מחמת הליכי הבוררות, מאחר שבעת הגשת הבקשה דנא התנהל הליך בוררות בין הצדדים בפני המוסד לבוררות בדנמרק (להלן בהתאמה: 'המוסד לבוררות' ו-'הליך הבוררות').
כבוד הרשם זמיר (כתוארו אז) ראה להשהות את הדיון בהליך ביטול היתר ההמצאה "עד למתן הכרעתו בסוגייה המקדמית" שכן סבר כי "אופן ההכרעה בשאלת תוקפן של תניית השיפוט עליה מסתמכת הנתבעת, הוא מקדמי לדיון בשאלת תחולת תנאי תקנה 500, הצפויה להתייתר, ככל שאכן קיימת תניית שיפוט ייחודית המקנה סמכות למוסד הבוררות בדנמרק" (החלטה מיום 18.3.2008).
2.התובעת (להלן: 'אלצר') ערערה על החלטת כבוד השופט זמיר (ע"א 1781/08) אך בטרם ניתן פסק הדין בערעור קבע המוסד לבוררות בדנמרק ביום 2.2.09, כי הוא מוסמך לנהל את הליך הבוררות (להלן: 'ההחלטה מיום 2.2.09' או 'החלטת המוסד לבוררות' - מוצג 1 לכרך האסמכתאות שצורף לסיכומי הנתבעת).
בהחלטתה מיום 28.6.09 (לאחר החלטת המוסד לבוררות) ציינה כבוד השופטת ברוש "ביני לביני ניתנה החלטה בפני מוסד הבוררות בדנמרק אשר קבע כי יש לו סמכות לדון בעניין. לאור כך, דומה שהדיון בערעור דנן הפך להיות תיאורטי גרידא, שכן עתה נפתחה הדרך בפני בעלי הדין לשוב ולהתדיין בפני הרשם בכל הטענות שהועלו בפניו בבקשה לעיכוב הליכים ובתגובה לה" (ע"א 1781/08 , להלן: 'פסק הדין בערעור').
3.ביום 22.9.09 ניתן פסק בוררות שאשרר למעשה את ההחלטה מיום 2.2.09 לעניין תוקף תנית הבוררות וסמכות המוסד לבוררות לדון בתביעה (להלן: 'פסק הבוררות' – מוצג 3 לכרך האסמכתאות שצורף לסיכומי הנתבעת).
4.לאחר מתן פסק הבוררות, שקבע כי למוסד לבוררות היתה סמכות לדון בסכסוך בין הצדדים, התחדש הדיון בבית משפט זה בבקשה לביטול היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום.
בדיון שהתקיים לפני ולאחר ששמעתי את הטענות הנוגדות של הצדדים בשאלה האם יש משמעות לפסק הבוררות או שמא יש להתעלם ממנו, סברתי כי ראוי לברר תחילה מה מעמד פסק הבוררות שהכריע גם בשאלת סמכותו לנהל את הליך הבוררות, והאם חרף ההחלטה של המוסד לבוררות בדנמרק כי הוא מוסמך לדון בסכסוך בין בעלי הדין שהובא לפניו בהתאם לתניית השיפוט שבהסכם, ולאחר שהכריע בסכסוך בין הצדדים, מוסמך בית משפט הישראלי לדון בתביעה דנא, ולהתיר את ההמצאה לאלצר, לזמנה לבית משפט ולאכוף עליה להתייצב לדיון בישראל ולהביא את הסכסוך בפני בית המשפט הישראלי, תוך התעלמות מהדין בדנמרק ומקיומו של פסק הבוררות.
5.בטרם אפרט את העובדות והשאלות המצריכות דיון אציין כי לאחר שעיינתי בטענות הצדדים כפי שהובאו בסכומיהם, עיינתי בכל הנספחים, בפסק הבוררות ובהחלטות השונות מצאתי לקבוע כי אין מקום להשיג עתה בפני בית משפט הישראלי על תוקף פסק הבוררות שניתן בהעדר הליכים לביטולו במקום השיפוט בו התנהלה הבוררות ומשכך, אין לאלצר תביעה הראויה לבירור בישראל משנקבע כי המוסד לבוררות בדנמרק הוא מי שהוסמך לברר את המחלוקת בין הצדדים, והחלטה זו לא בוטלה, משכך יש לבטל את היתר ההמצאה.
אלא שההחלטה היא סיום הדרך שתחילתה בעובדות.
את תמצית טענות התביעה אביא מהחלטת כבוד השופט זמיר שתאר את עובדות התביעה ואת טענות הצדדים בבקשה לביטול ההיתר.
אלצר היא חברה ישראלית שהתאגדה בארץ וזהו גם מקום מושבה; אלצר טוענת בכתב התביעה כי הנתבעת, LINAK A/S, שהיא חברה מאוגדת בדנמרק, שם מקום מושבה (להלן: 'לינק') הפרה את הסכם ההפצה שנחתם בין הצדדים ביום 17.9.03 (להלן: 'ההסכם') ובו סוכם כי אלצר תהיה המפיצה והמשווקת הבלעדית בישראל של מוצרי לינק, מערכות אלקטרומכניות.
בכתב התביעה טוענת אלצר כי לינק ביטלה את ההסכם באורח חד צדדי ובאופן פתאומי ובין השאר מכרה את מוצריה בישראל באופן ישיר ועקפה את היתר הבלעדיות שניתן לה, כי גבתה מאלצר סכומי כסף גבוהים מאלה שגבתה מחברות הבת שלה והגדילה עשות כששכנעה עובדים של אלצר לעבוד עבורה.
בכתב התביעה גם נטען כי סוכם בין הצדדים שככל שיתגלעו מחלוקות ביניהם ימונה בורר מטעם לשכת המסחר של ישראל-דנמרק (להלן: 'התיקון להסכם'- נספח ג' לבקשה להיתר ההמצאה); דרך זו של פתרון המחלוקת הוסכמה לטענת אלצר לאחר גיבוש ההסכם ובעקבות התנגדותה לתניית הבוררות שנכללה תחילה בסעיפים 21 -22 של ההסכם שם נקבע כי במקרה של סכסוך בין הצדדים הוא יובא לבירור במוסד לבוררות בדנמרק (להלן: 'תניית הבוררות'); לטענת אלצר, ביום 30.9.03 חתמו הצדדים על התיקון להסכם ובו בוטלו בהסכמה סעיפי תניית הבוררות שנכללו תחילה בהסכם.
טוענת אלצר בכתב התביעה כי כשהתגלעה המחלוקת בין הצדדים מיהרה לינק לפנות למוסד לבוררות בדנמרק תוך התעלמות מהתיקון להסכם ותחת פנייה ללשכת המסחר של ישראל- דנמרק כאמור בתיקון להסכם, פנתה למוסד לבוררות בדנמרק.
את הבקשה למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום ביססה אלצר על התיקון להסכם שנחתם לטענתה על ידי שני הצדדים.
בבקשה לביטול היתר ההמצאה טענה לינק כי מעולם לא חתמה על תיקון להסכם, ואף אחד מטעמה לא חתם על התיקון הנטען גם לא מרThorkild K. Nielsen (להלן: 'נילסן') , לגביו טענה אלצר כי הוא שחתם על ההסכם מטעם לינק, כי מעולם לא ראתה את מסמך תיקון ההסכם עובר להגשת הבקשה.
מודה לינק כי במהלך המשא ומתן לקראת חתימת ההסכם בקשה אלצר לשנות את הסעיפים שהתייחסו לתניית הבוררות (סעיפים 21- 22 להסכם) אך לינק הבהירה לאלצר חד משמעית כי תנאי להתקשרות בהסכם הוא כי סמכות השיפוט תהיה בדנמרק וכך נחתם ההסכם הכולל את תנית הבוררות.